מאז תחילת המלחמה בעזה, רבים מהלוחמים שגויסו למילואים נאלצו לעזוב את עבודתם לתקופה ארוכה. עבור רבים מהם, מדובר בהפסד כספי משמעותי, אך הם לא מתלבטים לרגע לגבי הבחירה שלהם לצאת למילואים.
אור עטיאס, 33, מקריית אתא, הוא בעל משרד הנדסה אזרחית. הוא גויס למילואים ב-7 באוקטובר ושירת במשך 81 ימים. במהלך תקופה זו הוא לא הצליח לעבוד, מה שהוביל להפסד כספי משמעותי.
“לא מעט לקוחות לא יכלו לחכות לי עד שאחזור מהמילואים, וככה פיספסתי לא מעט פרויקטים”, הוא מספר. “בחודשים נובמבר ודצמבר מאזן ההכנסות שלי עמד ממש על 0, לא נכנס לי שקל. באוקטובר היו שבעה ימים של עבודה, אז היתה הכנסה קטנה. ב-7 באוקטובר, כשאשתי הראתה לי טנדר עם המחבלים בשדרות, הלכתי למחסן לארוז את הציוד לקראת המילואים ותוך זמן קצר כבר הייתי בדרך לדרום. אמרתי לאשתי שהיא צריכה להיות מוכנה לכך שתקופה ארוכה אני לא אהיה בבית”.
עטיאס מוסיף שהוא לא התלבט לרגע לגבי הבחירה שלו לצאת למילואים. “אין לי שום ספק שקודם עושים בשביל המדינה ואחרי זה לביתי”, הוא אומר. “אני מצפה עכשיו מהמדינה שהיא תעזור למילואימניקים. עד עכשיו קיבלתי את דמי המילואים שלי. בחודש אוקטובר קיבלתי מענק. אני מחכה עכשיו לראות מה אני אקבל עבור חודשים נובמבר ודצמבר”.
נדב רובינוב, 28, מחיפה, הוא מתכנן פיננסי וסוכן פנסיוני. הוא גויס למילואים ב-8 באוקטובר ושירת במשך 100 ימים. גם הוא נאלץ להפסיק לעבוד במהלך תקופה זו, מה שהוביל להפסד כספי משמעותי.
“העסק נפגע באופן אגרסיבי מבחינת לקוחות חדשים, כיוון שאין כל כך זמן לגייס אותם”, הוא מספר. “מבחינת לקוחות קיימים אני משתדל לשמר אותם בין סיור לסיור, לתת שירות ולראות שהכול מתנהל כמו שצריך. אני מקווה לחזור בסוף המילואים ולקדם את העסק כמה שיותר. לרגע לא עבר לי בראש לא לצאת למילואים בגלל שהעסק שלי עלול להיפגע. מה שחשוב לי הוא שתושבי הצפון והדרום יוכלו לחזור לבתים שלהם ומצידי גם להישאר פה עוד שנה”.
רובינוב מספר גם כי ב-10 באוקטובר היה אמור להתחתן עם בחירת ליבו בירושלים, דבר שלא התאפשר בגלל המלחמה. “המ”פ שלי שאל אותי אחרי כמה שבועות אם אני רוצה לעשות חתונה בצבא ואמרתי שלא, כי הייתי בטוח שאשתי לא תסכים. להפתעתי היא דווקא הסכימה וכך החתונה היתה במצדה, עם כל החיילים והמשפחה. כל מה שארגנו עבור החתונה המקורית הגיע איתנו למצדה. אני התחתנתי עם מדים ואשתי עם שמלת הכלה, זה היה מאוד מרגש.
את ירח הדבש נעשה אחרי המלחמה. אני רוצה גם בהזדמנות זו להודות לגן הלאומי מצדה שאיפשר לנו להתחתן שם”.
**הסיפורים של עטיאס ורובינוב הם רק שניים מרבים של לוחמים שעזבו את עבודתם במהלך המלחמה. עבור רבים מהם, מדובר בהקרבה משמעותית, אך הם חדורי תחושת שליחות והבנה שזוהי הדרך הנכונה להגן על המדינה.
